Ktouboth
Daf 36a
משנה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ טוֹחֶנֶת וְאוֹפָה וּמְכַבֶּסֶת מְבַשֶּׁלֶת וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ וּמַצַּעַת הַמִּיטָּה וְעוֹשָׂה בַצֶּמֶר. הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת לֹא טוֹחֶנֶת וְלֹא אוֹפָה וְלֹא מְכַבֶּסֶת. שְׁתַּיִם אֵינָהּ מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ. שָׁלֹשׁ אֵינָהּ מַצַּעַת אֶת הַמִּיטָּה וְאֵינָהּ עוֹשָׂה בַצֶּמֶר. אַרְבָּעָה יוֹשֶׁבֶת בַּקַּתֵּידְרָא. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אֲפִילוּ הִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה שְׁפָחוֹת כּוֹפָהּ לַעֲשׂוֹת בַּצֶּמֶר שֶׁהַבַּטָּלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִימָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה שֶׁהַבַּטָּלָה מְבִיאָה לִידֵי שִׁעֲמוּם.
Traduction
Voici les travaux que la femme doit faire pour le mari. Elle doit moudre, cuire le pain, blanchir le linge, faire la cuisine, donner le sein à son enfant, faire le lit du mari et travailler la laine. Si elle a fait entrer une servante (à sa disposition), elle n’est plus obligée de moudre, ni de cuire le pain, ni de blanchir le linge. Si elle a 2 servantes, elle n’est pas même obligée de faire la cuisine, ni de donner le sein à son enfant. Si elle en a 3, elle n’a plus besoin de faire le lit, ni de travailler à la laine. Si elle en a 4, elle peut rester assise dans son fauteuil (cathedra), et n’a plus besoin de rien faire. R. Eliézer dit: quand même elle aurait cent servantes à sa disposition, le mari peut exiger qu’elle travaille à la laine, car l’oisiveté amène de mauvaises pensées. R. Simon b. Gamliel dit: si le mari a prononcé le vœu que sa femme ne fera aucun travail, il est obligé de la répudier et de lui rendre son douaire, car l’oisiveté peut avoir pour effet l’aliénation mentale.
Pnei Moshe non traduit
מתני' טוחנת. ברחים של יד שהם קטנים ואם רחים גדולים הם מכינה כל צרכי הטחינה כגון נותנתו באפרכס וקולטת הקמח:
ואופה. פת:
ועושה בצמר. אבל בפשתן לא כדמפרש בגמ' מפני שמסריח את הפה ומשרבט השפתים:
הכניסה לו שפחה אחת. או נכסים כדי לקנות בהם שפחה אחת:
לא טוחנת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי דידך מאן טרח:
שתים אינה מבשלת וכו'. הא שארא עבדה משום דאמר לה קמי אורחי ופרחי מאן טרח:
שלש אינה מצעת את המטה. הא שארא עבדה משום דאמר לה נפיש בני ביתא נפיש אורחי ופרחי:
יושבת בקתדרא. על כסא מנוחה ואינה הולכת בשליחותו ואף על פי כן מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את מטתו ורוחצת לו פניו ידיו ורגליו שדברים אלו אין משתמשים בהם באשה אלא באשתו בלבד כדקאמר בגמרא:
שיעמום. שגעון. ופלוגתייהו דר''א ורבן שמעון בן גמליאל באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני צחוק דלידי זימה איכא לידי שיעמום ליכא שאין שיעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי והלכה כרבי אליעזר:
הלכה: אֵילּוּ מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעֲלָהּ כול'. תַּנֵּי. שִׁבְעָא גוּפֵי מְלָאכוֹת מָנוּ וְהַשְּׁאָר לֹא צָֽרְכוּ חֲכָמִים לִמְנוֹתָן.
Traduction
On a enseigné (252)Tossefta à ce traité, ch 5: les sages ont seulement énuméré 7 travaux principaux, sans qu’ils aient jugé nécessaire d’indiquer le reste (en œuvres de détail).
Pnei Moshe non traduit
גמ' שבעה גופי מלאכות מנו. במתניתין שהם עיקר צרכי הבית והשאר דברים קטנים כגון מוזגת לו הכוס ונותנת תבן לפני בהמתו וכיוצא בהן כדאיתא בבבלי לא הצריכו חכמים למנותן:
רִבִּי יִרְמְיָה בְעָא. הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ וְהָיָה צַייָד מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ הוּא קוֹדֶשׁ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו חוּלִין. מַעֲשֵׂה יְדֵי עַבְדּוֹ הוּא חוּלִין וּמַעֲשֵׂה יָדָיו הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקוֹ צַעֲרוֹ בּוֹשְׁתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס בַּצְּדָקָה. וְהָא תַנֵּי. הַמַּקְדִּישׁ אֶת עַבְדּוֹ יוֹצִא הוּא לְפַרְנָסָה מֵהוּ וְהַשְּׁאָר הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. 36a לֹא עַל דַּעְתּוֹ שֶׁיָּמוּת. [] יוֹתֵר מִן הָעֲבָדִים. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹטֵעַ יְדֵי עַבְדּוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ רַבּוֹ נוֹטֵל נִזְקע צַעֲרוֹ בּוֹשְׁתּוֹ וּפְגָמוֹ וַהֲלָהּ יֵצֵא וְיִתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מְצוּוִּין יִשְׂרָאֵל לְפַרְנֵס קִיטָּעִין אֲפִילוּ עֲבָדִים. רִבִּי יוֹחָנָן כַּל מַה דַהֲוָה אֲכִיל יְהִיב לְעַבְדֵּיהּ. וַהֲוָה קְרֵי עֲלוֹהִי הֲלֹא בַבֶּטֶן עוֹשָׂנִי עוֹשֶׂהוּ וַיכוּנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד.
Traduction
Si quelqu’un consacre d’avance le produit du travail de son esclave (249)Cf B, Gitin 38, et que celui-ci p. ex. chasse, quelle valeur aura cet engagement? On peut y répondre à l’aide de cet enseignement: Si quelqu’un consacre son esclave, celui-ci sera sacré (il est interdit d’en user jusqu’après rachat), mais l’œuvre de ses mains est profane; si au contraire son travail a été consacré, la personne même reste profane, et le produit seul du travail sera sacré. Mais n’a-t-on pas enseigné (250)Tossefta à Erakhin ch 3 - Le texte a ici une intervention, corrigée par le comment Pné-Mosché: ''Celui qui consacre le travail de son esclave au Temple pourra en tirer le produit nécessaire à la nourriture de celui-ci, et le reste sera sacré'', tandis que l’on vient de déclarer sacrés tous ses produits? On n’a jamais songé, répond R. Aba b. Mamal, à vouloir laisser périr cet esclave (faute de nourriture; sauf cette réserve, ses travaux seront faits au profit du culte). Mais puisque R. Ila dit au nom de R. Yohanan que la consécration faite de ses propres travaux est réversible sur le tout, et celle des travaux de l’esclave l’est seulement en partie, pourquoi ce dernier est-il autorisé à distraire de son labeur de quoi le nourrir, non le maître? -C’est que, répond R. Aha, les Israélites nourrissent plutôt l’homme libre (chargé de se suffire) que l’esclave. Mais R. Yohanan n’a-t-il pas dit (251)Baba (Qama 8, 4): que celui qui brise les mains de l’esclave d’autrui devra payer au maître de celui-ci le dommage causé, de plus pour la douleur, la cessation de travail, l’amoindrissement de valeur, tandis que l’esclave sortira et sera nourri par la charité publique; n’en résulte-t-il pas qu’elle nourrit aussi l’esclave? -Oui, répondent les rabbins de Césarée au nom de R. Aha, les Israélites sont tenus de nourrir les estropiés, même esclaves (parce qu’ils ne peuvent pas se suffire, non lorsqu’ils ne sont pas défectueux). R. Yohanan avait soin de donner à son esclave de tout ce qu’il mangeait (par humanité), et on lui appliqua ce verset (Jb 31, 15): Celui qui m’a créé dans le ventre ne l’a-t-il pas aussi créé? Le même l’a formé dans le sein maternel.
Pnei Moshe non traduit
מהו. שיהא ההקדש חל על מעשה ידיו וצייד דקאמר לאו דוקא אלא חד מכמה גווני נקט:
נישמעינה. לזה מן הדא ברייתא:
הוא קדש ומעשה ידיו חולין. שלא הקדיש אלא גופו ואסור ליהנות בו עד שיפדה:
ומעשה ידיו הקדש. ולקמיה פריך עלה:
אמר רבי יוחנן ל''ג הכא עד לקמן:
והא תני. בתוספתא דערכין וה''ג כמו שהוא שם המקדיש מעשה ידי עבדו יוצא הוא לפרנסה מתוכן והשאר קדש וכן הוא בפרק החובל וקשיא על הא דקתני לעיל מעשה ידיו הקדש והא הכא השאר הקדש הוא דקאמר:
אמר רבי אבא בר ממל לא על דעתו שימות. כלומר בודאי יוציא היא לפרנסה ממעשה ידיו והא דקאמר לעיל מעשה ידיו הקדש לאו דוקא כל מעשה ידיו אלא השאר מה שנשאר יותר מכדי פרנסתו דלא תעלה על הדעת שימות העבד שהרי רבו אינו מפרנסו שהקדיש מעשה ידיו וצריך הוא להתפרנס ממעשה ידי עצמו והנשאר הוא הקדש:
יותר מן העבדים. חסר כאן וגרסינן כמו דגריס בפרק החובל בהאי תלמודא ר' הילא בשום רבי יוחנן המקדיש מעשה ידי עצמו כולן קדש וחזר ותנא המקדיש מעשה ידי עבדו יוציא לו מהן פרנסתו והשאר קודש. הכא את אמר השאר הקדש והכא את אמר כולו קודש אמר רבי אחא מצווים ישראל לפרנס בני חורין יותר מן העבדים לא כן אמר רבי יוחנן כו' ע''כ. כלומר דמקשי מ''ט במקדיש מעשה ידי עצמו שאין מוציאין לו לפרנסה מהן ובמקדיש מעשה ידי עבדו קאמרת שמוציאין ומשני רבי אחא דמצווין ישראל לפרנס בני חורין יותר מהעבדים והוא בעצמו ימצא במה להתפרנס מאחרים שיתנו לו אבל העבד לא ימצא במה להתפרנס ולפיכך מוציאין לו לפרנסה ממעשה ידיו:
ופריך לא כן אמר רבי יוחנן הקוטע ידי עבדו של חבירו רבו נוטל הכל נזקו וכו' וכן דמי שבתו שמתבטל ממלאכתו והלה העבד יצא ויתפרנס מן הצדקה אלמא אפילו העבדים מתפרנסין מהצדקה וקשיא להא דקאמר דאין בני ישראל מצווין לפרנס העבדים:
קוטעין. שאני עבד קיטע דאין יכול להתפרנס בעצמו ומצווין ישראל לפרנס קיטעין אפילו עבדים יותר מן השלימין:
מן כל מה דהוה אכיל. בעצמו היה נותן גם לעבדו ע''ש מדת רחמנות וקרא עליו מקרא הזה הלא בבטן וגו'. ובהחובל שם גריס להא לקושיא על דלעיל והא רבי יוחנן אכל קופד ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהב לעבדיה והוה קרי וכו'. אלמא דמפרנסין אפי' עבדים שלימין ומשני תמן במדת הדין ברם הכא במדת רחמים. דרבי יוחנן לא היה נוהג כן מן הדין אלא במדת רחמים:
Ktouboth
Daf 36b
מֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רִבִּי חַגַּיי. לֹא אָמַר אֶלָּא בְנָהּ. הָא תְאוֹמִים לֹא. 36b וְלָמָּה אָמַר. בְּנָהּ. שֶׁלֹּא תֵנִיק בֶּן חֲבֵירָתָהּ. כְּהָדֵין דְּתַנֵּי. אֵין הָאִישׁ כּוֹפֵף אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁתֵּנִיק בְּנוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וְלֹא הָאִשָּׁה כוֹפָה אֶת בַּעֲלָהּ שֶׁתֵּנִיק בֶּן חֲבֵירָתָהּ. נָֽדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. שׁוֹמְטִין אֶת הַדַּד מִתּוֹךְ פִּיו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. כּוֹפִין אוֹתָהּ. נִתְגָּֽרְשָׁה אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָהּ. אֲבָל אִם הָיָה מַכִּירִין אוֹתָהּ כּוֹפִין אוֹתָהּ וְנוֹתְנִין לָהּ שְׂכָרָהּ שֶׁתֵּנִיק אֶת בְּנָהּ. כַּמָּה יְהֵא לוֹ וִיהֵא מַכִּירָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. מָה אַתְּ מִּסְתַּכֵּל בִּיה. נֵימַר לָךְ מִן הַהִיא דִשְׁמוּאֵל. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל. שְׁלֹשָׁה יָמִים. שְׁמוּאֵל כְדַעְתֵּיהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. חֲכִים אֲנָא לְחַייָתָא דְיַלְּדִין לִי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. חֲכִים אֲנָא לִגְזוֹרָא דְגָֽזְרִין לִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חֲכִים אֲנָא לְנַשְׁייָא דְצָֽבְתִין עִם אִימָּא.
Traduction
''La femme allaite son enfant'', est-il dit: il est seulement question, dit R. Hagaï, de son enfant (au singulier), non si ce sont des jumeaux (253)En ce cas, le mari doit subvenir aux frais d'une nourrice pour le 2e enfant. Pourquoi alors ne pas dire qu’elle nourrit l’enfant, au lieu de dire ''son fils''? Pour indiquer qu’elle n’a pas à nourrir l’enfant de sa voisine gratis (en cas de décès du sien). Ainsi, il a été enseigné (254)Ibid: un homme ne peut pas forcer sa femme d’allaiter l’enfant de son prochain, pas plus qu’une femme ne peut imposer à son mari la charge de faire nourrir à ses frais l’enfant d’une voisine. Si la femme s’interdit par vœu de nourrir son fils, selon l’école de Shammaï, le vœu est valable (la femme n’étant pas contrainte de remplir cet office), et au besoin l’on retire le sein de la bouche de l’enfant (si la femme l’allaite encore); selon l’école de Hillel, on contraint la femme de nourrir l’enfant (sans tenir compte du vœu, qui est nul); une fois répudiée, elle n’y est plus obligée. Toutefois, c’est vrai seulement lorsque l’enfant ne la reconnaît pas; mais s’il la reconnaît (et refuse le sein d’une autre), on la force de nourrir l’enfant, sauf à lui payer pour cela le salaire que l’on donnerait à une nourrice. Combien de mois doit avoir l’enfant pour que l’on puisse déclarer qu’il refuse tout autre sein parce qu’il connaît déjà sa mère? R. Jérémie répond au nom de Rav que c’est à partir de 3 mois. R. Zeira le regarda (étonné). Pourquoi me regardes-tu ainsi, demanda R. Jérémie? Tu t’étonnerais bien davantage de ce qu’a dit Samuel, que parfois dès l’âge de 3 jours un enfant reconnaît sa mère. En cela, Samuel suit son opinion, car il a dit: je reconnais encore aujourd’hui la sage-femme qui m’a mis au monde, pour l’avoir vue en naissant. Moi, dit R. Josué b. Levi, je reconnais encore l’opérateur de ma circoncision (vu lors de l’opération); et moi, dit R. Yohanan, je me souvient quelles femmes avaient assisté ma mère en couches de moi.
Pnei Moshe non traduit
לא אמרו אלא בנה. אחד אבל ילדה תאומים אינה חייבת להניק שניהם אלא מניקה אחד ושוכר הבעל מניקה לשני:
ולמה אמר בנה. כלומר אי למעוטי תאומים לחוד למה אמרו בנה ולא אמרו מניקה את הבן דשמעינן נמי דוקא אחד אבל תאומים לא:
שלא תיניק בן חבירתה. כלומר לאשמעינן נמי דבן חבירתה לא כגון אם מת בנה אינה חייבת להניק בשכר ותעלה לו שכרה וכן אינה חייבת להניק בן בעלה שיש לו מאשה אחרת וכן אם היא רוצה להניק בן חבירתה עם בנה לא כהדין דתני בתוספתא שאין הבעל כופה לאשתו שתניק בנו של חבירו ולא האשה כו' שאע''פ שהיא נתרצית הבעל מעכב על ידה:
שומטין את הדד מתוך פיו. לא תניקנו שחל הנדר דב''ש סברי לא משעבדא ליה לבעל להניק בנה:
כופין אותה. להניק דמשעבדא ליה ולא חל הנדר והכי מפרש פלוגתייהו בבבלי דף נ''ט:
אבל אם היה מכירה. ואינו רוצה להניק מאחרת:
כופין אותה. מפני הסכנה:
כמה. חדשים יהא לו ויהא מכירה כלומר דאיכא למיתלי שהוא מכירה ומפני כך אינו רוצה להניק מאחרת:
והוה רבי זעירא מסתכל ביה. ברבי ירמיה כמתמיה על דבריו:
נימר לך מן ההיא דשמואל. ויותר תתפלא מזה דהא אמר שמואל בשלשה ימים אפשר ג''כ שיהא מכירה:
שמואל כדעתיה. לטעמיה אזיל:
דשמואל אמר חכים. מכיר אני להמילדת שלי שהבחנתי בה מאז לראותה בשעת לידתי וריב''ל אמר שמכיר וזכור הוא עדיין להמוהל שמל אותו ור''י אמר שהוא מכיר להנשים שהיו נקבצות לבא אל אמו להיות לצוות לה בעת לידתו. ובבבלי נמי מסיק אליבא דשמואל דאין שיעור לדבר אלא כל זמן שמכירה:
תַּנֵּי. יוֹנֵק הַתִּינּוֹק וְהוֹלֵךְ עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֳדָשִׁים. מִיכָּן וָהֵילַךְ כְּיוֹנֵק שֶׁקֶץ. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. יוֹנֵק וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים. פֵּירַשׁ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. עַד אֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים מֵעֵת לָעֵת. תַּנֵּי מֵעֵת לָעֵת. רִבִּי חִזְקִיָּה רַב. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמָן שֶׁפֵּירַשׁ מִתּוֹךְ בּוּרְיוֹ. אֲבָל אִם פֵּירַשׁ מִתּוֹךְ חוֹלְייוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ מִיַּד. בְּשֶׁאֵינוֹ שֶׁלַּסַּכָּנָה. אֲבָל אִם הָיָה שֶׁלַּסַּכָּנָה אֲפִילוּ אַחַר כַּמָּה יָמִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ.
Traduction
On a enseigné (255)''J, traité (Nida 1, 4); Tossefta ibid, ch 2, Cf J, traité (Sota 4, 4)'': un enfant peut continuer à être nourri au sein jusqu’à l’âge de 24 mois; mais, après ce moment, c’est comme s’il était entretenu par un objet répugnant, selon l’avis de R. Eliézer; mais, selon l’avis de R. Josué, l’enfant peut continuer à être allaité jusqu’à l’âge de 4 et 5 ans. Si l’enfant (à 2 ans) y renonce spontanément, on ne le remettra pas au sein. Combien de temps doit avoir duré cette renonciation pour être réelle? R. Jacob b. Aha ou R. Jérémie dit au nom de Rab: il suffit que la séparation ait duré un temps (un jour complet). R. Hiskia ou R. Abahou dit au nom de R. Josué b. Levi d’entendre par là un espace de 3 jours. Un autre enseignement (anonyme) dit seulement (comme R. Jacob): d’un temps (un jour) à l’autre (24 h.). R. Hiskia le grand ajoute: c’est seulement vrai lorsque l’enfant s’en est écarté à l’état sain; mais s’il s’est retiré par suite d’un état maladif, on le remettra de suite après au sein; ou encore, si le retrait a lieu sans danger, on le laisse faire, mais en cas de danger, on remet l’enfant au sein, si même plusieurs jours se sont écoulés depuis le sevrage.
Pnei Moshe non traduit
כיונק שקץ. כאלו יונק דבר משוקץ:
פירש. לאחר כ''ד חדש אין מחזירין אותו דהוי ביונק שקץ וכן הוא בבבלי בהדיא בדברי רבי יהושע:
עד איכן. עד כמה הוי פרישה:
שלשה ימים. וכן קאמר בבבלי דף ס':
תני. בברייתא כרבי יעקב דאמר מעת לעת:
שפירש מתוך בוריו. מתוך בריאותו אבל אם פירש מתוך חליו אפי' יותר מג' ימים מחזירין אותו מיד:
בשאינו של סכנה. והא דאמרי' אם פירש מתוך בוריו ג' ימים אין מחזירין אותו בשאינו מסוכן אח''כ כשלא יינק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source